חינוך דמוקרטי
מאפייני החינוך הדמוקרטי
החינוך הדמוקרטי הינו זרם חינוכי, השייך לחינוך ההומניסטי והפרוגרסיבי. בית הספר הדמוקרטי הראשון הוקם בחדרה על ידי יעקב הכט ב-1987, וכיום קיימים בישראל כ-30 בתי ספר דמוקרטיים, כאשר חלקם רשמיים ומוכרים על ידי משרד החינוך וחלקם מוכרים שאינם רשמיים. למרות הבדלים לא מעטים שניתן למצוא בי בתי הספר הדמוקרטיים השונים, מסמך זה ינסה לרכז את העקרונות המרכזיים בחינוך הדמוקרטי, ולתאר אותו בקווים כלליים.
מקורות השראה לחינוך הדמוקרטי –
הוגים:
ז'אן ז'ק רוסו, ג'ון דיואי, יאנוש קורצ'אק, א.ס. ניל, קארל רוג'רס
בתי ספר:
בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
בית הספר 'סאמרהיל' - http://www.summerhillschool.co.uk/
בית הספר 'סאדברי וואלי' - http://www.sudval.org/
בחירה –
אחד העקרונות המרכזיים בחינוך הדמוקרטי, אשר מתבססים על כבוד כלפי הילד, דעותיו, העדפותיו, שיקול דעתו והכרה בזכותו לקבל החלטות ביחד לעצמו, ולעצב בעצמו את החינוך שלו ואת עתידו. עקרון הבחירה מתבטא בחינוך הדמוקרטי במגוון דרכים, כאשר העיקריות שבהן הן המעורבות של הילד בבניית תכנית הלימודים שלו, והיכולת שלו להשפיע על המציאות של בית הספר דרך הפרלמנט (על כך בהמשך).
תכנית הלימודים:
בבתי הספר הדמוקרטיים יש לתלמידים בחירה לגבי השיעורים אותם ילמדו. היקף הבחירה משתנה מבית-ספר לבית-ספר, כאשר בצד האחד של הסקאלה נמצאים בתי ספר בהם הבחירה היא חלקית, כאשר ישנם כמה שיעורים (למשל שיעורי ליבה) שהם חובה, ובצד השני בתי ספר בהם הבחירה היא מוחלטת וכוללת החופש לבחור או לא לבחור על שיעור (כולל ליבה).
בשבוע-שבועיים הראשונים של השנה, התלמידים מתנסים בשיעורים השונים המוצעים להם, ולאחר מכן בוחרים את השיעורים אותם הם מעוניינים ללמוד, זאת מתוך תפיסה שלמידה אמיתית ומשמעותית היא רק כזו המונעת ממוטיבציה פנימית. תהליך זה נעשה בשיתוף פעולה עם חונך (איש צוות שמלווה באופן אישי את הילד לאורך השנה) ובמהלכו הם בונים יחד את מערכת השעות של הילד. ברוב בתי הספר הדמוקרטיים, התלמיד מחוייב לאותה מערכת שעות בה הוא בחר, והיא מערכת השעות הקבועה שלו לאותה שנה. המדיניות לגבי שינויים שונה בכל בית ספר, כמו גם לגבי התקופה לה נקבעת מערכת השעות. ברוב המקרים שינויים אפשריים רק לאחר שיחה ובירור של הנושא עם החונך והמורה המקצועי.
רב גילאיות
מרבית בתי הספר הדמוקרטים מחולקים ל"בתים" – אשר כוללים כמה שכבות גיל צמודות (בדרך כלל דו או תלת גילאיות) ומהווים את המסגרת הקבוצתית אליה משתייך הילד. מדובר, נאמר, במקבילה לכיתה, או חטיבה בבית ספר רגיל. "בתים" אלה הם לרוב גם חלל פיזי השייך לאותה קבוצה, ומעוצב בצורה ביתית (ספות, שטיחים, לעיתים מטבחון), בה חופשיים התלמידים לשהות במהלך יום הלימודים.
רב הגילאיות בבתי הספר הדמוקטיים מתבטאת גם בכך ששיעורים רבים פתוחים לבחירה עבור שכבות גיל שונות, וכך יכולים ללמוד יחד תלמידים בגילאים שונים. רב הגילאיות היא חלק טבעי מהווי בתי הספר הללו, ולכן ניתן לראות חברויות וקשרים רב גילאיים גם בזמני ההפסקות והפנאי.
חונכויות
חונכות קבוצתית
בראש כל "בית" עומד איש צוות (או כמה, תלוי בבית הספר ובכמות התלמידים) אשר נקרא 'חונך קבוצתי' (או 'אב/אם בית'). חונך זו מקיים עם הקבוצה שלו 'מפגשים' אשר מוקדשים לתהליכים קבוצתיים וחברתיים ולתכנים שונים ומגוונים, בתלוי בגיל ובקבוצה. נושא החונכות הקבוצתית שונה מבית-ספר לבית-ספר, כאשר בחלק מבתי הספר כל יום לימודים נפתח ומסתיים במפגש קבוצתי, בחלק מדובר רק בכמה מפגשים בשבוע ובכמה לא מתקיימים מפגשים כלל.
חונכות אישית
לכל תלמיד בבית הספר ישנו 'חונך אישי' – איש צוות אשר מלווה אותו באופן אישי לאורך השנה. בחלק מבתי הספר התלמיד הוא שבוחר את החונך האישי, ובחלק הציוות נעשה בדרכים שונות. הילד והחונך נפגשים באופן סדיר וקבוע, בחלק מבתי הספר אחת לשבוע ובחלק אחת לשבועיים. אותו חונך אישי מכיר לעומק את הילד, ומלווה אותו בתהליך האישי שהוא עובר במהלך השנה – מבחינה אישית, חברתית, לימודים. בתחילת השנה הוא בונה איתו את מערכת השעות, הוא נמצא בקשר עם הוריו של הילד ועם המורים המקצועיים שלו. הכוונה היא ליצור קשר משמעותי ופתוח בין הילד לחונך, וכך ללוות את הילד, לתמוך בו, להעצים ולהצמיח אותו בדרכים הרלוונטיות והמתואמות לו באופן אישי.
הרשויות השונות
רשות מחוקקת – הפרלמנט
בבתי הספר הדמוקרטי החוקים נקבעים על ידי הצבעות באסיפה כללית הנקראית 'פרלמנט'. במסגרת זו יכולים כל חברי הקהילה – ילדים, מורים, הורים, להעלות הצעות חוק בכל נושא הנוגע לבית הספר. הצעות החוק יכולות להיות טכניות או מהותיות – הם יכולות לעסוק, למשל, בשאלה האם מותר או אסור להשתמש בטלפונים סלולריים, האם יהיה או לא יהיה צלצול, ביוזמות כמו הקמת מזנון וכו'.
ועדת פרלמנט מרכזת ובוחנת את ההצעות, ומעלות אותם לדיון. במהלך הדיון מציעי החוק מציגים את ההצעה, מתקיים דיון חופשי בהם הכל מוזמנים לטעון טענות, ובסופו של דבר מתקיימת הצבעה. כל הקולות – של הילדים (בכל הגילאים), ההורים והמורים, שווים.
רשות מבצעת – וועדות
בבתי הספר הדמוקרטיים קיימות שלל וועדות, הפועלות בתחומים ומעצבים ומשפיעים על חיי בית הספר. כך למשל ועדות כמו ועדת עיתון, ועדת פרלמנט, ועדת נתינה, ועדת ספורט, ועדת אירועים, ועדת קבלת תלמידים, ועדת מזנון וכו'. התלמידים בוחרים באילו וועדות הם רוצים לקחת חלק והם פועלים במסגרתן במהלך השנה. ישנן ועדות הפועלות באופן רציף וכאלה המוקמות לצורך קידום פרוייקט או יוזמה נקודתית. גם ביחד לאופי ופעילות הוועדות קיימות שונויות בית בתי הספר (למשל האם חובה לבחור וועדה ולהשתתף בה, או מתי מתכנסות ופועלות הוועדות).
רשות שופטת
קיימת ועדת משמעת, הכוללת תלמידים ומורה, אשר דנה ומטפלת בעניינים משמעתיים. אירועים משמעתיים (אלימות מילולית או פיסית, הפרעות, עבירות על חוקי בית הספר וכו') מופנים לוועדה על ידי מילוי דוח. הוועדה מתכנסת, קוראת את הפנייה, מזמינה את המעורבים באירוע, שומעת אותם ומבררת איתם את פרטי המקרה. הוועדה דנה בנושא ומחליטה על התגובה. תכיפות התכנסות הוועדה, הרכבה המדוייק ותחומי האחריות שלה משתנים מבית ספר לבית ספר.
בחלק מבתי הספר פועלת גם ועדת גישור, אשר מורכבת מילדים ומורה, אשר מסייעת לילדי הפונים אליה ללבן עניינים ביניהם, מסיבות שונות.
מצגת
מחקרים