חינוך סביבתי
החינוך הסביבתי מתקיים בישראל מהגיל הרך ועד התיכון בעקבות המלצתו של משרד החינוך לקיים תכניות לימוד בנושא איכות סביבה, עם זאת קיים פער בין ההמלצות לבין המצב בשטח. החינוך הסביבתי החל בלימודי טבע ומדע והתפתח עם השנים ללימודי סביבה, חינוך גלובאלי וחינוך לקיימות. תחת החינוך הסביבתי נרקמו מושגים כמו טביעת רגל אקולוגית, נחלת הכלל וצדק סביבתי אשר מהווים עקרונות לחינוך זה.
החינוך הסביבתי יכול לאתגר את מרחב הלמידה הבית ספרי כמבנה פיזי בעל תשתיות וגם את מקום הלמידה. תחומי הלימוד בחינוך הסביבתי עוסקים בתחומי ידע נרחבים, הואיל ובחינוך הסביבתי קיימות כאחת עשרה גישות חינוכיות שונות, כך שתחת הגישה העוסקת בקיימות ניתן לעסוק בפיתוח כלכלי של עסקים מתוך חשיבה על צדק חברתי, ואילו בגישה העוסקת בשימור יש לאמץ התנהגות אשר תומכת בחסכון ובפיתוח של ממשקים תומכי סביבה. תחומי הלימוד בחינוך הסביבתי רחבים ומתקיימים דרך תכניות לימודים רבות באופן עצמאי, לצד תכניות לימוד שנעזרות בגופים סביבתיים כמו המשרד להגנת הסביבה והחברה להגנת הטבע, אשר מכשירים בתי ספר כ'בתי ספר ירוקים'.
בתכניות אשר מתקיימות בבתי הספר היסודי קיים דגש על אוריינות סביבתית, שמטרתה להעלות את המודעות והרגישות לנושאים סביבתיים, לצד חינוך מבוסס מקום, כחלק מרעיון של פיתוח זיקה בין הילד לקהילה ולסביבת מגוריו. ואילו בתיכון, מרבית התכניות הינן מקצועות בחירה לבגרות מתחומי המדעים והטכנולוגיה, כך שלא כל התלמידים עוסקים בתחומי הסביבה בגיל זה. עולה כי בקרב כל התכניות ובתי הספר קיים פער בין העמדות החיוביות שיש לתלמידים כלפי הסביבה לבין ההתנהגות כלפיה והידע אודותיה, ולכן ההמלצה היא כי יש לקיים גישה סביבתית כוללת, שאינה מסתכמת בשיעורי הסביבה בלבד, זאת לצד קיום של למידה חוץ כיתתית רבה.
סביבת לימוד חוץ כיתתית יכולה להתבצע בבית הספר, אך מחוץ לגבולות הכיתה בכדי ליצור תהליך למידה טבעי שמזמן התנסות ישירה עם תופעה. למידה חוץ כיתתית מחולקת לסביבות פיזיות, כמו פתוחה (תחת כיפת השמיים), סגורה (מבנה) ומותאמת לביקורי קהל (מוזיאון). סביבת למידה חוץ כיתתית מאפשרת המחשה של מושגי יסוד, התנסות בלתי אמצעית, סיפוק תנאים ומיומנויות של שדה מחקר לתופעות טבע וחברה ותורמת לשכלול אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה.
מצגת
מחקרים